נשארנו בחוץ / פוסט אורח

העיתונאים נוהגים לעסוק רבות ב"מעמדה של ישראל בעולם", בזמן שמעמדו של העיתונאי הישראלי בעולם שואף לאפס. כך המדיניות של הנהלת אגודת העיתונאים בתל אביב (והנה תזכורת לגביה) פוגעת ביכולתנו לפעול ולהשפיע בזירה הבינלאומית. פוסט אורח של שייקה קומורניק מרשות השידור (דברים דומים הוא כתב גם באתר האגודה הירושלמית):

==========================================================================================

"הפדרציה האירופית של איגודי העיתונאים מקדמת בברכה את הידוק היחסים בינה לבין עיתונאי ישראל וקוראת להם לקחת חלק בפעילויותיה השונות, כמו להיות משקיפים בכינוס השנתי. הפדרציה האירופית תומכת במאבקה של אגודת העיתונאים בירושלים להבטיח שידור ציבורי בר קיימא ועצמאי בישראל".

זה נוסח ההצהרה שהתקבלה לאחר דיונים ממושכים בכינוס השנתי של הפדרציה, שהתקיים השנה בבלגרד. את אגודת העיתונאים בירושלים ייצגנו בכנס זה עפרה סתת-מילוא ואני, שנינו חברי הוועדה לקשרי חוץ. מטרת נסיעתנו לבלגרד הייתה להתקבל כחברים מלאים בפדרציה האירופית, כדי שסוף סוף גם עיתונאים מישראל יוכלו לקחת חלק בפעילות הארגון – בהשתלמויות מקצועיות, בסמינרים, בקבוצות העבודה ובקבוצות המומחים  שמקיים הארגון. לאכזבתנו הרבה, הפנייה שלנו נתקלה בהתנגדות נחרצת מצד כמה מנציגי האיגודים בפדרציה. המתנגדים טענו שאנו, עיתונאי האגודה בירושלים, מהווים איגוד מקומי בלבד, שהוא סניף של האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל. הפדרציה האירופית, כך נטען בפנינו, מקבלת לשורותיה איגודים ברמה הלאומית בלבד, ואנו לא הוסמכנו מפורשות על  ידי האיגוד הארצי לייצג את כלל עיתונאי ישראל.

העיתונאי שייקה קומורניק בכנס הפדרציה האירופית של איגודי העיתונאים, בלגרד

 הטענה הזאת היא רק ביטוי נוסף נוספת לתופעה שאנו נתקלים בה שוב ושוב בזירה הבינלאומית: המוות הקליני בו שרוי האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל, בהתאם לעמדת האגודה בתל אביב, מסב לעיתונאים נזק עצום. האפשרויות לפעולה במרחב הבינלאומי ללא ייצוג האיגוד הארצי מצומצמות ביותר. כל עוד לא יימצא פתרון למצב הזה, ניתקל בעוד ועוד קשיים הן מחוץ לגבולות המדינה והן בתוכה.

ראשי האגודה בתל אביב רשאים כמובן להחזיק בדעה שאין תועלת בפעילות ברמה האירופית, אך לעניות דעתי אין לתת לעמדתם זו להפריע למי שמעוניין בכל זאת לקחת חלק בפעילות זו. מן ההגינות היא לאפשר לנו להופיע בפורומים בחו"ל כמייצגים את כלל העיתונאים, ואם נדרש לשם כך תיאום עמדות בנושאים שונים בין האגודות, הרי שתיאום כזה הוא בר ביצוע.

טיעון נוסף בידי המתנגדים היה כמובן שיוכנו הגיאוגרפי, העובדה שאיננו שוכנים באירופה. עם עובדה זו קשה אמנם להתווכח, אלא שגם עמיתנו מטורקיה, שחברים בפדרציה מזה זמן מה, באים אף הם ממדינה שרוב רובה באסיה. גם קפריסין, השוכנת במרחק 200 ק"ממאיתנו, נהנית מחברות מלאה הן של האיגוד היווני-קפריסאי והן של הטורקי-קפריסאי. בשיחותינו עם ראשי הפדרציה ניתן היה להבין, עם זאת, כי נושא המגבלות הגיאוגרפיות בתקנון הIFJ עומד להשתנות, ואז תישמט הקרקע מתחת לטענה זו.

לנוכח ההתנגדות בוועדת ההיגוי של הפדרציה לחברותנו המלאה בארגון, החלטנו לפעול במישור המעשי ולהבטיח את ייצוגנו בפעילויות האחרות שבהן עוסקת פדרציית העיתונאים האירופית. בבסיס גישה זו עומדת ההכרה שעלינו להיות נוכחים בזירה על אפם וחמתם של אלו הרוצים לראותנו מחוצה לה, וכן שנוכחותנו המתמשכת שם תביא תועלת מעשית לחברינו בארץ ותהווה נקודת זינוק להשגת השתתפות מלאה, אם וכאשר ישתנו התנאים ויחסי הכוחות בפדרציה. כיום הפדרציה האירופית (EFJ) והאיגוד הבינלאומי (IFJ) עוברים תקופה של תמורות ומאבקים פנימיים שעלולים להיות להם השלכות מרחיקות לכת. שעת תהפוכות לפנינו בקהילת העיתונאים הבינלאומית, ועלינו להיות ערוכים להגיב ולפעול אם ברצוננו להיות נוכחים בה ולהשפיע עליה.

דיון בכנס הפדרציה האירופית של איגודי העיתונאים, בלגרד

יזמנו שיחה עם נשיא הפדרציה האירופית, ארנה קוניג, בה סוכם שנוכל לקחת חלק בכל פעילויות הפדרציה, וכן ולזכות לתמיכתה במאבקנו, אולם לא נקבל זכות ההצבעה וחברות בוועדת ההיגוי. על אף ההבנות בעל פה שהגענו אליהן עם נשיא האיגוד האירופי, אין בכך די. חשנו שעלינו לקבע את ההסכמות בהצהרה שתירשם בפרוטוקול הדיונים, ולכן ניסחנו את ההצהרה שהובאה לעיל והנחנו אותה על שולחן הכינוס. ההצהרה עוררה ויכוח בין נציגי המדינות, אולם בעזרת ידידינו מהאיגודים הגרמניים והאיטלקים, ותוך כדי שינויי נוסחים, הצלחנו להעביר אותה ברוב קולות.

המסקנה: נוכחותנו בפורומים הבינלאומיים השונים של איגודי העיתונאים היא חיונית, אם לא הכרחית. אין להשלים עם מצב שבו עיתונאים ישראליים יהיו מבודדים בזירה הזאת ויפקירו אותה לאלו שלא רוצים בנוכחותנו. על  העיתונאים בישראל לנצל את הפתח שנפתח כאן, ולקחת חלק נמרץ בפעילויות ברמה הבינלאומית, הן לתועלתם המקצועית והן במסגרת המאבק בבידוד שגורמים שונים רוצים לכפות עלינו.