ראשי > Uncategorized, סיפורים מבית סוקולוב > על הקשר עיתונות-אקדמיה-בר מוחא

על הקשר עיתונות-אקדמיה-בר מוחא

17 באפריל 2011

יאיר: ביום חמישי הצפנתי לחיפה כדי להשתתף בכנס האגודה הישראלית לתקשורת. נכנסתי לסדרת הרצאות מאוד מעניינת בנושא עיתונות ספורט, ולפאנל מאוד שטחי ולא רלוונטי בנושא פייסבוק, אבל בעיקר חשוב לי לכתוב איזו פסקה קטנה בנוגע למושב המליאה, שסיכם את היום הזה ועסק בקשר (או יותר נכון בחוסר הקשר) בין עיתונות לאקדמיה.

עמדתי בנושא הזה כבר ידועה, לפחות מהפוסט הקודם: חשוב שיותר עיתונאים ילמדו תקשורת (ובהקשר הזה חשוב לי להדגיש שאני מדבר על תקשורת כתחום אקדמי-תיאורטי, להבדיל מלימודי עיתונאות שמקנים כלים פרקטיים). זה יגרום למערכות להיות יותר ביקורתיות ומודעות לעצמן. כיום, המצב הוא שכלי תקשורת דווקא נרתעים לקחת את אותם אנשים ביקורתיים שהאקדמיה מצמיחה. דברים ברוח זו סיפר בפאנל אורי רוזן, סמנכ"ל חדשות 10 ולשעבר ראש אגף החדשות במעריב:

"כשהגעתי למעריב וניהלתי שיחות עם הבכירים הייתי צריך להסתיר את זה שיש לי תואר שני בתקשורת. הם עיוותו את הפנים ככשמעו את זה. מבחינתם כל הפרופסורים לתקשורת היו כמו אימאמים שמסיתים את הסטודנטים נגד העיתונאים. הם אמרו לי 'תיקח את אחד הפרופסורים שלך ותן לו לערוך יום אחד את העיתון, ואז נראה מה הוא יעשה'. גם יש בורות רבה בקרב עיתונאים בנוגע לתיאוריה: אם תיכנס לדסק חדשות מושגים כמו מסגור, למשל, הם לא מוכרים. אני לא בטוח עד כמה זה השתנה, מלבד פתיחת המכללות, שמיועדות יותר להכשיר עיתונאים. אני מרגיש שבעשייה היומיומית שלי הדברים שלמדתי באקדמיה משפיעים".

מעבר לאבחנות של רוזן, שעם כולן הסכמתי, נשאלת השאלה איך מחזקים את הקשר הזה. ראשית זה דורש התאמות מבחינת האקדמיה. אני חושב שנכונות יש. דוגמה טובה לכך היא תוכנית התואר השני לעיתונאים שעליה כתבתי בפוסט הקודם. צריך גם נכונות מהצד השני: עיתונאים צריכים לאפשר לחוקרים להיכנס למערכות ולבחון מבפנים את תהליכי העבודה ובמקביל גם להיות קשובים לביקורת. כמו כן, חשוב מאוד יהיו עיתונאים שישלבו בין עבודה בתקשורת לבין קריירה אקדמית בתחום, ובכך יהוו את חוד החנית של האינטראקציה בין המוסדות.

ואיך אפשר גם בלי עקיצה לכיוון מנכ"ל אגודת העיתונאים, יוסי בר מוחא, שהגיע כדי לספר על שיתוף אנשי אקדמיה בכנס אילת. באמצע הפאנל בר מוחא ביקש לדבר מהקהל ולספר כיצד האגודה בהובלתו מנסה לחזק את הקשר בין העיתונאים לאקדמיה – ראשית בכנס אילת, ועכשיו גם בכנס לעיתונאות צעירה בחיפה ובכנס לתקשורת וחברה במכללת כנרת. האמת שבר מוחא באמת שם דגש על הקשר עם האקדמיה, אבל הבעיה היא דווקא בקשר שלו עם העיתונאים. כמו שלכנס אילת בקושי באים עיתונאים (ולעניין זה אני לא מחשיב את הטאלנטים שמשתתפים בפאנלים, או את אנשי רשות השידור שמקבלים על זה גמול השתלמות, או את הגמלאים. את כל כתבי התחומים, עורכי הדסקים, התחקירנים, אנשי המקומונים וכו', שמרכיבים כיום את רוב עולם העיתונות, לא תראו שם), כך גם היה בשנה הראשונה של כנס חיפה (הבנתי שהיו שם כמה עשרות משתתפים בלבד, רובם סטודנטים חיפאיים) ולדאבוני כך גם צפוי להיות בכנס המבטיח במכללת כנרת. חבל.

ואגב עקיצה לעבר בר מוחא, הנה עוד קצת ביקורת. בשבועות האחרונים שמעתי שמספר כתבי תקשורת הוזמנו על ידי אגודת העיתונאים להיות חלק מוועדה מייעצת לכנס העיתונאות בצעירה בחיפה. קודם כל זה טוב שבר מוחא התחיל להבין שהוא צריך עצות, אבל זהות המייעצים בעייתית. ראשית, זה מריח מניסיון לחיבוק דוב: מכל אלפי העיתונאים בישראל למה דווקא להזמין את העיתונאים הבודדים שאמורים לסקר את הכנס הזה? האין זה טשטוש של הגבול בין המסקר למסוקר? כיצד עיתונאי תקשורת יכול למתוח ביקורת על כנס שהוא היה בין מתכנניו?

שנית, וזה כבר מתקשר לפוסט "לאן נעלמה הוועדה המקצועית?": לאן נעלמה הוועדה המקצועית? זאת בדיוק הוועדה שתפקידה לייעץ בנוגע לכזה כנס. האם יו"ר הוועדה רותם אברוצקי לא מספיק ראוי בעיני בר מוחא? או גל גבאי? או רועי כ"ץ, ראש מערכת החדשות היוצא של וואלה? או כתבת הארץ תהל פרוש? או אני? מדובר בעקיפה בוטה של מוסדות האגודה. זה נשמע ביורוקרטיה יבשה, אבל כך בדיוק מתעצבים דברים, ובכל הנוגע לכנס העיתונות הצעירה לא מדובר במקריות.

"ראיתי כנס של האגודה על עיתונות צעירה והייתי בטוח שאתה ארגנת אותו", אמר לי חבר שראה את תוכניית הכנס הקודם, "הופתעתי לראות שאתה בכלל לא אחד הדוברים". אני לא ממש הופתעתי. מלכתחילה הכנס הזה נועד לנגח את החטיבה הצעירה באגודה, שבעל כורחה הפכה להיות האופוזיציה לבר מוחא ולכל מה שהוא מייצג. או כמו שניסח זאת בר מוחא בכנס אילת לפני שנה וחצי: "אין כזה דבר חטיבה צעירה". ולכן גם לא היה שם שום אזכור להתארגנות שהביאה לאגודה כ-300 טפסי הצטרפות של עיתונאים צעירים (שבר מוחא כינה "מפקד ארגזים"), ובטח שלא תינתן שם במה למי שהוביל את ההתארגנות. ואני אומר את זה רק כדי להעיד על רוח הדברים, ולא כי באמת היתה זאת משאת נפשי לוותר על יום עבודה ולנסוע לחיפה כדי לדבר מול 30 סטודנטים ועשרה גמלאים. לא חסרות לי הזדמנויות טובות לכך מאחר שבאופן תדיר מזמינים אותי לדבר על הנושא גם בתקשורת וגם בכל מיני פורומים (ואני תמיד עושה את זה בהתנדבות). רק באגודת העיתונאים בתל אביב אני לא קיים. ניחא.

אגב, הכנס הזה לא היה רק הזדמנות לנגח אותי ואת החטיבה הצעירה, אלא גם להכניס קטנה לאוניברסיטת חיפה, שהפסיקה לתת חסות לכנס אילת. האם הגיוני לעשות כזה כנס בחיפה מבלי לערב את החוג לתקשורת המקומי? לדעתי לא. כך גם חשב ראש החוג, ד"ר עוזי אלידע, ששלח מכתב חריף לעיריית חיפה, ובו העביר ביקורת על האופן שבו הכנס תוכנן:

"זוהי תוכנית רעה הן מהצד העיתונאי, ובעיקר מן הצד האקדמי. תוכנית חובבנית, חסרת כל שיעור קומה אקדמי, להוציא את איש החוג לתקשורת פרופסור וימן, ואין בתוכנית הכנס אף לא איש אקדמיה מוכר אחד העוסק במחקר תקשורתי. זוהי בושה וחרפה ותעודת עניות לעיריית חיפה. רצון העירייה לארגן כנס ארצי חשוב באמצעות פורום אקדמי חלש כל כך, יגרום גם הפעם לכישלון מהדהד".

בתגובה שנתנה עיריית חיפה לכתבת המקומון של מעריב היא מיהרה להעביר את האחריות על הנושא לאגודת העיתונאים בתל אביב, וטענה כי בר מוחא (שמכונה בטעות בכתבה כיו"ר האגודה) "עומד מאחורי קיום הכנס והוא פנה לנשיא האוניברסיטה, פרופסור אהרון בן זאב, והוא זה שדחה את ההצעה להשתתף בכנס". תגובת האוניברסיטה שופכת קצת אור על סירובה המפתיע:

"האוניברסיטה שמחה לתרום לכנס חיפה לעיתונות צעירה, ולשלב את חוקרי התקשורת שלה בפאנלים השונים, אולם מארגני הכנס התנו את שילובם של חוקרי האוניברסיטה בכך שתשלם עבור זאת. האוניברסיטה אינה גוף עסקי שנותן חסויות לאירועים, אבל תשמח גם בעתיד לתרום מניסיונה המחקרי והמוניטין הרב שלה לציבור הרחב, וזאת בתנאי שלא יידרש תשלום עבור ההשתתפות של החוקרים העושים זאת כשירות לקהילה".

וכל המוסיף גורע. שיהיה שבוע טוב.

  1. גילי
    19 באפריל 2011 ב- 10:27

    האם מהאינטרנט תצא הישועה? תחום חדש יחסית, צעיר יחסית (מבחינת העובדים בו) שניזון משינויים טכנולוגיים ושואף להתפתח (לפחות באידיאל) וזקוק נואשות לפי דעתי למחקר אקדמי על הרגלי גלישה, איכות, אינטראקטיביות ועוד.

  1. 17 באפריל 2011 ב- 14:52
התגובות סגורות.
%d בלוגרים אהבו את זה: