לאן נעלמה הוועדה המקצועית?

יאיר: חברה עיתונאית הסבה את תשומת לבי לשני אירועים שארגנה באחרונה אגודת העיתונאים: סיור ליהודה ושומרון וסדרת מפגשים עם אנשי אקדמיה. "זה קצת פאתטי שבמשך שנים הם לא עושים שם כלום", אמרה לי, "ובדיוק אחרי שאתם מארגנים סיור למגזר הערבי וסדרת מפגשים בנושאי כלכלה, אז פתאום הם נזכרים לעשות שני אירועים מאוד דומים".

אולי אותה חברה צודקת, ואכן יש בזה משהו פתטי, אבל אותי זה בעיקר משמח. אולי סוף סוף מישהו שם בבית סוקולוב הבין שאגודת עיתונאים זה לא רק שיפוצים וכנסים באילת. כמובן שהדרך עד שאגודת העיתונאים תהיה רלוונטית היא עוד ארוכה – וזה לא יקרה עד שלא יתחילו להתעסק בזכויות שלנו כעובדים – אבל באופן כללי אני משתדל להיות אופטימי.

אחרי שתי פסקאות של אופטימיות, הגיע הזמן גם לבקר. ראשית, משהו קטן על הביצוע: יש משהו קצת אירוני בכך שמנכ"ל האגודה יוסי בר מוחא בלם בכל כוחו את הסיורים שניסינו לארגן בחברה הישראלית, תוך שהוא טוען שמדובר באירועים פוליטיים, ולבסוף עושה סיור שהוא קומוניקט אחד גדול למועצה האזורית שומרון ולהתיישבות בשטחים. את ההזמנה שניסחה דוברת המועצה העבירו כמו שהיא לחברי האגודה – מבלי לנסות להכניס קולות אחרים וגם מבלי לתקן רווחים מיותרים. אבל זאת עוד הביקורת השולית בכל הסיפור.

כשהקמנו את החטיבה הצעירה וניסינו לקדם פעילויות, שחלקן לא התיישבו עם סדר היום של בר מוחא, הוא ידע להשתמש בטיעונים דמוקרטיים כדי לבלום אותן. "יש באגודה ועדה מקצועית", היה אומר בחיוך ערמומי, "והיא זאת שאחראית לארגן את הפעילויות הללו". הצעתי לבוא לישיבות הוועדה כדי להציג את הרעיונות, אבל הוא תמיד סירב. "רק חברי ועדה יכולים להשתתף בישיבות", הוא היה מסביר ומבטיח להעביר להם את ההצעות. כשמספר היוזמות שעברו את "האישור" הצטמצם כמעט לחלוטין, הבנו שהסידור הזה לא עובד, וכדי להשפיע באמת אנחנו חייבים להיות חברים בוועדות – בוועדה המקצועית, אבל גם באחרות.

רותם אברוצקי, יו"ר הוועדה המקצועית וכתב בערוץ 1, מראיין את יואב בכנס היסוד של החטיבה הצעירה ביולי 2008

באופן מפתיע, עכשיו, כשאני כבר חבר בוועדה המקצועית, שום דבר לא עובר דרכה. לא המפגשים, לא הסיורים, וגם לא האירועים האחרים המעטים שמקיימת האגודה (והאמת שאני אופתע אם אי פעם עבר דרכה משהו). וזה לא רק בוועדה המקצועית, אלא גם ביתר הוועדות. המשותף לכולן: הן פשוט לא מתכנסות.

הוועדה המקצועית, למשל, התכנסה לישיבה ראשונה סמוך לבחירות, שנערכו בינואר 2009 – לפני שנתיים שלמות. כל פניותיי לאחר מכן ליו"ר הוועדה, רותם אברוצקי, כדי שיכנס אותה מחדש – נותרו ללא מענה. לאחר שגם חברות אחרות בוועדה פנו אליו מספר פעמים, היא לבסוף כונסה. מאז חלפה כבר יותר משנה וחצי, ואין קול ואין עונה מכיוון אותה ועדה, שאמורה להיות החשובה ביותר באגודת העיתונאים ולדאוג לזכויות שלנו כעובדים ולשיפור מעמדנו המקצועי. וכשאין ועדה מקצועית, גם לא צריך להתפלא שכך נראית האגודה. עצוב.