ראשי > Uncategorized > מחשבה פסימית על התחזקות העיתונות החוקרת

מחשבה פסימית על התחזקות העיתונות החוקרת

20 בינואר 2011

יאיר: אתמול יצא לי להיתקל בעוד טור מעניין שכתב רפי מן באתר העין השביעית, ובו תיאר את השפעות תחקיר גלנט של כתב מעריב קלמן ליבסקינד ואת הצטרפותו של רן רזניק לישראל היום כהוכחה לכך שעוד יש עתיד לעיתונות החוקרת. קודם כל, שווה לכם לקרוא את הטור. הנה ציטוט מתוכו:

עבודת התחקיר היא הקשה והמסובכת שבמשימות העיתונאיות. משום כך היא גם המקצועית והיוקרתית שבהן. לא רק בישראל עוסקים בתחום זה רק קומץ של אנשים, בשעה שכל יתר העיתונאים עסוקים בסיקור שוטף. בוב גרין, תחקירן העיתון האמריקאי "ניוזדיי", תיאר את עבודתו כ"טיפוס על הר משובץ במלכודות. כאשר אתה מגיע לפסגה, התשואות הן קצרות. אתה עומד מול תביעות משפטיות, מו"לים נבוכים, חרם של מפרסמים, אובדן חברים, איום במאסר. ולפעמים גם רוצחים אותך".

הטור הזה די מדבר בעד עצמו, ולכן לא ארחיב על זה את הכתיבה, מלבד אזכור של מחשבה קטנה שהתחדדה אצלי במסגרת שני דיונים בנוגע לעיתונות החוקרת בישראל, שבמקרה יצא לי לנהל בשבועיים האחרונים. שניהם התחילו מטענה, שנובעת מהפסימיות שעוטפת את כולנו, ולפיה עיתונות התחקירים נחלשת. אני, לעומת זאת, חושב ההפך. היא דווקא התחזקה.

אינטואיטיבית נוצר אצלי הרושם שבשנים האחרונות עיתונים משקיעים יותר בתחקירים – למשל מחלקות התחקירים בהארץ ובידיעות. כמובן שזה כיוון חיובי, אבל לדאבוני אני חש שזה חלק מרכזי מתהליך שלילי. מצד אחד תחקירים זה חשוב. מצד שני אני חושב שהתחזקות התחקירים היא צעד משלים לטבלואידיזציה ולהידרדרות יתר התכנים – כי זה מה שהעיתונים חושבים שמוכר: שילוב של ידיעות סתמיות ובידוריות ביחד עם תחקירי ענק שמפילים קצינים בכירים וראשי ממשלה. מעיתונות פשוטה אך מעמיקה, שנותנת לקוראים כלים להבין את המציאות, לאיש כבר לא אכפת. ומה דעתכם?

  1. מאיה לויצקי
    20 בינואר 2011 ב- 20:04

    דעתנו היא שכדאי שיואב יכתוב קצת יותר. אתה די חופר (למרות שנראה לנו שיואב פשוט עסוק בלהיות עיתונאי)

    • 22 בינואר 2011 ב- 11:21

      אני גם חושב שיואב צריך לכתוב יותר.
      יאיר

  2. 22 בינואר 2011 ב- 2:43

    יאיר היי,

    בניגוד לשכנתי מלמטה (או מלמעלה?) אני חושב שכן יש משהו בדבריך, אם כי הנקודה דורשת חידוד. עיתונות פשוטה שלא מתחמקת מלתת את ההקשר הרחב היא אכן מצרך נדרש בעמודי הידיעות היומיומיות.

    ברם, יש גם מרחב גדול בין תחקירי ענק ובין הסיקור השוטף, תחום ביניים שהפך לשטח הפקר וזוכה להזנחה. וזו עיתונות חוקרת קלאסית שאינה עוסקת רק בהפלת ממשלות, גנרלים ורמטכ"לים. תחקירי צרכנות, בריאות, רכב, טכנולוגיה סביבה וכו', מה שאמור להיות לחם חוקם של הכתבים המתמחים בתחום סיקור אחד, כמעט שלא נעשים.

    • 22 בינואר 2011 ב- 11:24

      זה אכן נושא שדורש הרחבה, אבל מפאת קוצר בזמן העדפתי להתמקד במחשבה הזאת ולתת לאחרים להמשיך עם זה הלאה. אגב, אתה מוזמן לכתוב פוסט על זה או על כל מה שקשור למעמד העיתונאי

  3. 22 בינואר 2011 ב- 12:31

    לדעתי אחד הדברים שעדיין מייחדים את העיתונות הכתובה בג'ונגל המדיה הם התחקירים.העיתונות המודפסת לא יכולה להתחרות לא בחדשות טריות של הרדיו ולא בצפיה באירועים. היא יכולה להתחרות ברכילות מצד אחד ובתחקירים מצד שני.ואם זה המחיר אני מוכן לשלם אותו. הבעיה היא שלא כול התחקירים ( וגם לא הרכילות) הם באכות ראוייה .בכלל העיתונאות הכתןבה, במצבה הקיים,חייבת להקפיד הן על אכות והן על סגנון, והשפה .היא, ברובה לא עושה זאת.

    • 22 בינואר 2011 ב- 15:05

      צבי, אני מסכים עם רוח הדברים שאתה אומר, אבל גם כתבות עומק – שלעתים חסרות את סימן הקריאה שמאפיין את התחקירים – יכולות לייחד את העיתונות המודפסת. הן פשוט מספקות פחות רייטינג

  1. No trackbacks yet.
התגובות סגורות.
%d בלוגרים אהבו את זה: