ראשי > Uncategorized, סיפורים מבית סוקולוב > המדריך למהפכה, גרסת אגודת העיתונאים

המדריך למהפכה, גרסת אגודת העיתונאים

5 בדצמבר 2010

יאיר:

דורון צברי צודק: אנחנו באמת צריכים להשתלט על אגודת העיתונאים בתל אביב.

לא תמיד חשבנו במושגים האלה. בהתחלה רצינו להשתלב, להשפיע, לתרום, לשנות – אבל גילינו שזה לא עובד. אנחנו צריכים להשתלט, צריכים שהכוח יהיה בידיים שלנו, ושכל האחרים ישתלבו, ישפיעו, יתרמו וינסו לשנות. בשמחה.

מנכ"ל האגודה, יוסי בר מוחא, אדם חכם. הוא כבר חזה את ניסיון ההשתלטות שלנו לפני יותר משלוש שנים. בר מוחא כל כך חכם, שהוא אפילו ידע את זה לפני שאנחנו ידענו. אחרי כנס הייסוד של החטיבה הצעירה סיפרו לי חברים באגודה, שבר מוחא טוען כי כרתנו ברית עם עורך מעריב דאז, דורון גלעזר, כדי להפוך את בית סוקולוב למעוז של השמאל הקיצוני. באמת, באלו המילים. בהמשך מטרת ההשתלטות היתה הקמת פאב, ולבסוף סופר על קנוניה מתוחכמת עם המפיק של כנס אילת הראשון, שנמצא בסכסוך משפטי עם האגודה. ואנחנו בכלל לא ידענו שאנחנו כאלה.

הפסל פיגמליון. חזה את ההשתלטות על האגודה כבר במאה ה-5 לפני הספירה

וכך, באופן אירוני למדי, פיגמליון המשופם מרחוב קפלן הפיח חיים בחזיונות השווא שלו. הוא לקח שותפים לדרך, עיתונאים צעירים שהגיעו לעזור לו, לעבוד בשבילו, לקדם את האגודה, והפך אותנו לאויבים – תחילה בדמיון ואחר כך במציאות (בתהליך מדורג וארוך, שעוד נרחיב עליו רבות). כל פאנל שיזמנו הפך לניסיון לפגוע בכנס אילת, כל עיתונאי שצירפנו תואר כמפקד ארגזים, כל יוזמה נתקלה בחשדנות. נבלמנו בכל חזית. כך לא יכולנו להשתלב, להשפיע, לתרום או לשנות – נותרה לנו רק אופציה אחת: להשתלט.

אבל לפני שאנחנו משתלטים, ואנחנו אכן נשתלט, חשוב להבהיר למי אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים שאנחנו צריכים להשתלט על האגודה. לא מדובר ביואב ובי, וגם לא בגרעין הקשה והאכפתי שנוצר סביבנו וזכה מבר מוחא לכינוי הגנאי "הצעירים". לא, זה ממש לא עניין של גיל ומעולם לא היה (גם כשהקמנו את החטיבה הצעירה, לא עשינו זאת כאקט של התבדלות אלא כדי להכניס לאגודה את אלו שנפקדים ממנה). ה"אנחנו" הזה מדבר על כל העיתונאים שלא מוכנים להסתפק בכנס ראוותני ומנותק כחזות הכל. ה"אנחנו" הזה מדבר על כל העיתונאים שרוצים להיאבק על מעמדם ותנאי העסקתם. ה"אנחנו" הזה מדבר על כל העיתונאים שרואים באגודה פלטפורמה לשינוי משמעותי בעולם התקשורת – ותיקים או צעירים, שמנים או רזים, מהפרינט או מהטלוויזיה או מהרדיו או מהאינטרנט. "אנחנו" צריכים להשתלט על האגודה.

האגודה היא שלנו ואנחנו צריכים להפסיק לשבת על הגדר ולהתחיל להראות התנגדות. קודם בכך שנבין שלעיתונאי ישראל מגיע יותר ונגיד "די, נמאס לנו". ואז, כשכל מי שחבר באגודה יפסיק להיות רוב דומם וכל מי שבחוץ יצטרף, יבוא השינוי. אנחנו לא צריכים להתרוצץ בכנסת, לנסח חוקים או לעתור לבג"צ – לטוב ולרע האגודה אינה רשות השידור – אלא לבוא לאסיפה ולהרים את היד. זה הכל. המדריך למהפכה, גרסת בית סוקולוב.

ולפני שהולכים, חמש הערות לסיום:

  1. איך מצטרפים לאגודת העיתונאים? צריך להוריד טופס מאתר האגודה, למלא אותו (כולל שני ממליצים) ולהעביר למזכירות בבית סוקולוב. אחרי שוועדת החברים מאשרת את המועמד, עליו לשלם דמי חבר והוא בפנים.
  2. "למה לשלם 480 שקל לשנה לגוף שלא נותן כלום חוץ מחניה וייעוץ משפטי?", שאל כל מי שניסיתי לצרף לאגודה בשנתיים האחרונות. לערכיים שבהם הטפתי שעם גישה צרכנית שכזאת לא נגיע רחוק ושצריך להצטרף כדי להשפיע ולא לשבת לקטר מבחוץ. לתכליתיים שבהם הסברתי שהם משלמים עבור הזכות להדיח את בר מוחא. חלקם הסכימו שזו עסקה משתלמת.
  3. כבר כמה אנשים שאלו אותי מה אעשה כשאחליף את בר מוחא? לכולם עניתי שלא אעשה כלום, כי אין לי שום יומרה להיות מנכ"ל האגודה (לפחות לא בעשרים השנים הקרובות). באמת. אבל ללא ספק צריך למצוא עיתונאי בעל שיעור קומה ויכולות ניהוליות שייקח על עצמו את התפקיד. כבר יש כמה מועמדים ששוקלים את זה. מי שייבחר יזכה לכל העזרה בעולם ממני ומחברים אחרים.
  4. מיד אחרי ההקרנה אמרו לי אנשים שאחד הדברים שהם למדו מהסרט הוא שמאבק יצליח אם הוא יהיה כיף. זה נכון, אבל לא מספיק. לפעמים צריך לדעת לנבור בתקנונים, לקרוא תקציבים ולכתת רגליים. וצריך גם הרבה סבלנות. הרבה.
  5. ועד שנצליח להשתלט, נמשיך לארגן פעילויות מבחוץ. בואו.
  1. כל הכבוד ובהצלחה,
    5 בדצמבר 2010 ב- 18:45

    זה לא כל כך נעים לראות מקום כל כך חשוב עומד ללא תוחלת- בהצלחה

  2. 5 בדצמבר 2010 ב- 22:06

    אמן תיהיו קרציית השמירה של כלב השמירה של הדמוקרטיה שקשקשה בפאשיזם שלה.

    • 5 בדצמבר 2010 ב- 23:29

      אמן כן יהי רצון

  3. 5 בדצמבר 2010 ב- 22:38

    רגע, אם אני מצטרפת, אז יאיר ויואב – אתם מבטיחים להיות שני הממליצים שלי?

    • 5 בדצמבר 2010 ב- 23:30

      מבטיחים, אבל קחי בחשבון שזה אומר שיבדקו בציציותיך עשרות פעמים

  4. אנונימי
    6 בדצמבר 2010 ב- 1:01

    יש לי ניסיון רע מאוד איתכם ועם אגודת העיתונאים, מהתקופה של הפיטורים בהארץ. בסופו של דבר לא עזרתם לאף אחד שפוטר אבל העיקר שצירפתם חברים לאגודה הרקובה הזו. עיתונאי הארץ נאלצו לכרות ברית עם השטן בגללכם, ועכשיו אתם בעצמכם מודים שהוא שטן.

  5. יואב
    6 בדצמבר 2010 ב- 17:56

    בעקבות הקמת הוועד בהארץ עשרות עיתונאים קיבלו אלפי שקלים למשכורת או לקופות הגמל שלהם, והעובדים נמצאים עד עכשיו במשא ומתן מול ההנהלה על תנאי העבודה שלהם שמדי פעם נושא פרי. מצבם של העובדים טוב יותר עם הוועד מאשר מה שהיה קורה בלעדיו.

  1. 5 בדצמבר 2010 ב- 18:59
התגובות סגורות.
%d בלוגרים אהבו את זה: