ראשי > Uncategorized, סיפורים מבית סוקולוב, פעילויות > דורון צברי לעיתונאים: אתם צריכים להשתלט על האגודה

דורון צברי לעיתונאים: אתם צריכים להשתלט על האגודה

3 בדצמבר 2010

כשישים עיתונאים הגיעו הבוקר לקולנוע לב בתל אביב, כדי לצפות בסרט המעולה "המדריך למהפכה" ולהאזין לשיחה עם הבמאי דורון צברי, שעסקה ביכולת לשנות את עולם התקשורת והחברה הישראלית. להלן עיקרי הדברים:

הכל נכתב בדו"חות, כל הכתובות על הקיר ואף אחד לא קורא. כמה שעות הקדיש שר הפנים אלי ישי בבקרה על מערך הכיבוי בישראל לעומת השעות שהוא הקדיש לגירוש ילדי העובדים הזרים?

"אפשר לתת 40 דוגמאות על רשות השידור, אבל אותו דבר תמצאו במינהל מקרקעי ישראל, במערכת החינוך, ברכבת ישראל ובכל מקום אחר. אני ציוני ופטריוט ישראלי בכל רמ"ח אבריי, אבל אני לא גאה במדינה שלי. אז כל אחד יכול להתייאש ולהגיד פאק יו אול, או שאתה אומר שאני נלחם. ובסרט הזה גם ניסיתי להגיד שמאבק זה כיף.

"החוליה הכי חלשה בשרשרת היא החוליה הכי חשובה במאבק. המפתח הוא סולידריות. ההצעה המרכזית שלי אליכם היא להשתלט על אגודת העיתונאים, וזה אפשרי כמו שאנחנו השתלטנו על איגוד הבמאים. זה היה בקלי קלות. יש תשתית, יש בניין, יש תקציב. המניות בזבל, תשתלטו עליהן ותקנו את החברה. אבל כל הרעיון באמת הוא לרתום אנשים.

"אני חושב שבן אדם יכול לעשות הבדל. ארבע אמהות הוציאו אותנו מלבנון. אליס מילר סללה את הדרך לטייסות ולנווטות. יש אחד שאומר פאק יו אול. רוזה פארקס אמרה – "אני לא קמה" באוטובוס. הרגע שבו אני התעוררתי היה כשעשיתי עם רינו צרור את "בית שאן סרט מלחמה". שלושה חודשים ישבנו בחדר העריכות ואין סרט. הסבירו לי שאף אחד לא מתעניין בסרט על כדורגל. חשבתי שאני הולך להתרסק, מצב כלכלי בקאנטים. והנה הסרט זכה באוסקר הישראלי, וזכה ליותר מ-30 אחוזי רייטינג כששודר בערוץ 2. טלעד עשתה בחישוב שלי חצי מיליון דולר, אבל רינו ואני החזרנו חובות שלוש שנים. ואז התחלתי לשאול במאים אחרים בכמה הם מכרו את הסרט שלהם והבנתי שכולם עברו סוג של מעשה מגונה.

"כל אחד מכם מבין במשהו, יש לכם אפשרות לתקן. אל תרפו. ארבעה אנשים יכולים לעשות מהפיכה בכל תחום. המצב בטטה, הפתרון הוא הוא רק לעשות ריסטרט. חשוב ללכת ללמוד את התחום, זה אלף בית. כל פעם כשמישהו מזיין אותך זה כי הוא יודע משהו שאתה לא יודע.

דורון צברי מחנך, הבוקר. "המפתח הוא סולידריות"

"אנחנו צריכים גוף שידור עצמאי שישמור עלינו מאלה שנהנים מהעוגה. אנחנו צריכים גוף תקשורת שינבח, שיתקוף. עיתונאים צריכים בשביל כך ביטחון תעסוקתי וגב מקצועי. את זה הם אמורים לקבל בגוף תקשורת עצמאי. הוא הוא צריך להיות כלב שמירה עצמאי ומפחיד ששומר על הדמוקרטיה. עוד דבר חשוב הוא שוק הדעות הפתוח. זה בייחוד קריטי בעתות משבר.

"אני לא מאמין במאבק של שבעים. זו חלק מהביקורת שלי על השמאל. אני מאמין במאבק של רעבים. יש מקום שבו או שאתה ציני, או שאתה עוזב את הארץ, או שאתה מתחיל להילחם. אין מקום שהוא לא נגוע, איפה שלא תוציא את העשבים או את הקוצים, כך זה ייראה".

בקרוב: אירועים נוספים לעיתונאים. לעדכונים הצטרפו לרשימת המנויים של הבלוג (בצד שמאל למעלה) או לקבוצת הפייסבוק שלנו.

  1. 3 בדצמבר 2010 ב- 17:48

    במילה אחת?

    תחזקנה.

  2. מוטי נייגר
    3 בדצמבר 2010 ב- 17:58

    בהצלחה. ואם אופציית הקנייה של השלד הבורסאי לא מתממשת, אפשר תמיד להקים ארגון אחר: איגוד העיתונאים. היונין. עם כל המשמעויות הנלוות.
    ראו את זה של ה-UK:
    http://www.nuj.org.uk/

  1. 5 בדצמבר 2010 ב- 18:09
התגובות סגורות.
%d בלוגרים אהבו את זה: